הטלית

הטלית היא אחד מסמליה הבולטים של היהדות – בגד עטוף קדושה, עטור ציציות, הנלבש בעיקר בעת תפילה. מעבר להיותה חובה הלכתית, נכתבו רבות על סגולותיה הרוחניות של הטלית, והשפעתה על הנשמה והאדם. במאמר זה נבחן את שני ההיבטים – הסגולי וההלכתי – של הטלית, ונבין מדוע היא תופסת מקום כה מרכזי במסורת ובזהות היהודית.

חז”ל רמזו בכמה מקומות כי הטלית מהווה שכבת מגן רוחנית לאדם. עוטף את עצמו בטלית – כמתעטף בשכינה. יש המייחסים לה סגולה לשמירה מכל רע, במיוחד בעת נסיעות, שינה או מלחמות.

הטלית, עם ארבע כנפיה וארבע הציציות שבקצותיה, מסמלת את קבלת עול מלכות שמיים. לכן רבים נוהגים להתעטף בה קודם קריאת שמע – מעין חיבוק אלוקי המכוון את הלבבות לאמונה ויראת שמיים.

הטלית עוטפת את הגוף, ויוצרת תחושת ריכוז, ניתוק מהסביבה וקדושה פנימית. נוהגים גם לכסות את הראש בטלית בתחילת התפילה – סמל לביטול מול הקב”ה.

בספרי חסידות וקבלה מצוינים כמה וכמה מקורות בהם נכתב שהטלית מסייעת לישועה, להמשכת שפע ולפתיחת שערי שמיים – במיוחד כאשר נוהגים בה בקדושה ובכוונה.

הטלית אינה חובה מצד עצמה, אלא היא אמצעי לקיים מצוות ציצית – אחת ממצוות התורה:

“ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם… וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה’” (במדבר ט”ו, ל”ז–מ”א).

גבר יהודי מחויב בציצית כאשר הוא לובש בגד עם ארבע כנפות. לכן נוהגים ללבוש טלית קטן (מתחת לבגדים) כל היום, וטלית גדול בשעת התפילה.

• טלית קטן – בגד ארבע כנפות עם ציציות, נלבש כל היום.

• טלית גדול – בגד רחב ומכובד יותר, מתעטפים בו בעיקר בתפילה (גברים נשואים, לפי רוב המנהגים).

הציציות המסורתיות הן לבנות. אך לפי התורה, היה ראוי שיהיה תכלת בציצית – צבע שמייצג את כיסא הכבוד. כיום יש החוזרים להשתמש בתכלת, ויש שנמנעים עד שיבוא משיח.

נפסק בשולחן ערוך (או”ח סימן ח’) שיש לכוון בעת ההתעטפות בטלית שמקיים מצוות ציצית, ושיזכור על ידה את כל מצוות ה’. יש אף הנוהגים לומר נוסח מיוחד קודם ההתעטפות.

הטלית משלבת בתוכה הלכה ומיסטיקה, חובה וקבלה, גוף ונשמה. מחד – אמצעי הלכתי לקיום מצוות ציצית; מאידך – כלי רוחני עוצמתי שמלווה את האדם בעבודת השם, בתפילה ובקבלת עול מלכות שמיים. ככל שנעמיק במשמעותה ונשתמש בה ביראה ואהבה תאיר את דרכנו, תרומם את נשמתנו, ותזכה אותנו לקיים את דברי הכתוב:

“למען תזכרוו עשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלוהיכם.”